סכינים ופטריות
לקטי פטריות, חדשים או ותיקים, משחר הימים, התעסקו רבות בשאלת השאלות. איזה סכין לקחת איתם ליער (או לשטח אחר). בתור חובב פטריות וחובב סכינים, החלטתי לספר לך על האפשרויות הקיימות, הטובות יותר והטובות פחות לבחירת סכין הפטריות הבאה שלך. זה גם המקום לציין, שאם מודדים עלות מול תועלת, והכוונה הבלעדית היא לחתוך רגליים של פטריות, סכין מטבח פשוטה שיש לך כנראה בבית, תעשה את העבודה מצוין. אם רוצים ללקט פטריות בסטייל, ולקבל קצת יותר מהסכין שלך, או אם אתם כמוני, פשוט אוהבים סכינים, כדאי לקרוא בהמשך הכתבה. זה עלול לעניין אותך.
"אם מודדים עלות מול תועלת, והכוונה הבלעדית היא לחתוך רגליים של פטריות, סכין מטבח פשוטה שיש לך כנראה בבית, תעשה את העבודה מצוין"
לפני שנתחיל, אני רוצה לתת רקע בסיסי ביותר לגבי סכינים. מה שיעזור לך לבחור סכין שמתאימה לך. יש כמובן המון דרכים שונות לחלק ולהבדיל בין סכינים. צורת הבניה, העיצוב, החומרים המרכיבים אותן והייעוד שלהן. להבנתי, כשמדברים על סכינים לליקוט פטריות, יש שני מאפיינים שכדאי לשים לב אליהם. הראשון הוא סוג המתכת. גם כאן, יש המון סוגים שונים של מתכות שאפשר להשתמש בהן לבניית סכין, אבל החלוקה הבסיסית ביותר היא "פלדת אל-חלד" ו"פלדת פחמן". ההבדל בינהן הוא משמעותי ומשפיע באופן ניכר על חווית השימוש שלך בסכין ואופן הטיפול בה. פלדת אל חלד מכילה חומר בשם כרומיום שעוזר למנוע החלדה של הלהב. זה אומר שבשימוש יומיומי, תחת תנאים סבירים, הסכין שלך לא תחליד. החיסרון בפלדה הזאת, שהיא (באופן כללי) נשחקת מהר יחסית ולא תשמור על להב חד לאורך זמן. הסוג השני - פלדת פחמן, הוא פלדה פשוטה יחסית שעשויה מברזל ופחמן. פלדת פחמן היא קשה יותר באופן יחסי וקל יותר להשחיז אותה. בפלדה מהסוג הזה, חוד הלהב נשמר לזמן ארוך יחסית והיא נשחקת הרבה פחות. החיסרון הברור הוא שהיא מחלידה יחסית בקלות. ולכן, אם בחרת בפלדת פחמן, כדאי לנקות את הלהב ולייבש אותו לאחר כל ביקור ביער ובנוסף, אם לא משתמשים בסכין לאורך זמן, כדאי למשוח את הלהב בשכבה דקה של שמן ולאחסן במקום יבש יחסית כדי למנוע החלדה.
המאפיין השני שחשוב להתייחס אליו, הוא סגנון ההשחזה של הלהב. וגם כאן, יש המון צורות שונות של השחזה ועיצוב הלהב. להבנתי, כשמדברים על סכין לליקוט פטריות, יש שתי צורות שכדאי להתייחס אליהן. הסוג הראשון נקרא "סקאנדי" (true scandi) והסוג השני נקרא "מיקרו בבל" (micro bevel) . (חשוב לי לציין, כדי שכל חובבי הסכינים המקצועיים לא יצלבו אותי, יש יותר צורות והתייחסות למבנה ההשחזה של הלהב. אני באמת נוגע כאן בבסיס של הבסיס). השחזת סקאנדי היא הצורה הכי פשוטה שאפשר לדמיין שמישהו ישחיז בה חתיכת מתכת. זה נראה כמו משולש שווה צלעות בזווית חדה יחסית. השחזת סקאנדי היא לא מאוד נפוצה ואפשר למצוא אותה בעיקר בסכיני בושקראפט ובסכיני נישה מסוימים. היתרון בהשחזה מהסוג הזה, אם אתם כמוני, לא יודעים להשחיז סכין בצורה מקצועית, זה יהיה פשוט מאוד במקרה הזה. פשוט מניחים את הלהב על האבן ומושכים כמה פעמים לכל כיוון (שוב התנצלות למקצועני הסכינים שבינכם, כמובן שיש דרך יותר נכונה להשחיז סכין) ויש לך סכין חדה. החיסרון בהשחזה כזאת, היא שיש צורך בלהב יחסית עבה, ולא תמיד הוא יתאים לעבודות עדינות. הסוג השני, המיקרו בבל, הוא הסוג הנפוץ ביותר ברוב הסכינים בעולם. זו השחזה שהולכת בזווית מסויימת וממש בקצה יש זווית השחזה שונה, אפשר לקרוא לה "השחזת משנה". צורה כזאת של השחזה מאפשרת לשמור על החוד בצורה טובה יותר לזמן ארוך יותר והיא מתאימה לרוב הסכינים, גם אם הלהב מאוד דק. אחרי שכיסינו את החלק הזה, באופן גס מאוד, אני אעיד על עצמי שברוב הפעמים אבחר סכין מפלדת פחמן בהשחזת סקאנדי.
"השחזת סקאנדי היא לא מאוד נפוצה ואפשר למצוא אותה בעיקר בסכיני בושקראפט ובסכיני נישה מסוימים"
לפני שנדבר על הסכינים המומלצות ביותר לליקוט פטריות בישראל, אני רוצה לדבר על הסכין הלא מומלצת. יש סכינים שממותגות כ"סכין לליקוט פטריות". הן יכולות להיות איכותיות ביותר כמו הסכין של אופינל או להיות פשוטות וזולות יותר. מה שמאפיין אותן, הוא להב מעוקל כלפי פנימה ותוספת של מברשת קטנה שמחוברת לידית. אז מה בעצם הבעיה עם סכינים כאלה ? כי מבחינת הסטייל, הן מגניבות ביותר. אז ככה, הן פשוט לא מתאימות לליקוט פטריות בישראל. נתחיל מהלהב המעוקל, הרעיון כאן הוא לאפשר לך להקיף את הרגל ולחתוך את הקצה בצורה יעילה ואחידה. הרעיון נראה מצוין עד שמגיעים לשטח. אם בוחנים את הנושא קצת לעומק, רואים שכל תרבות החיתוך הזו, מגיעה בעיקר מאירופה. במקומות שבהם מלקטים בעיקר (לא רק) גושיות למינהן. איזורים שלמים שבהם הגושיות הנהדרות נפוצות כמו נרתיקניות בישראל. גושיות ברובן הן פטריות גדולות עם רגל עבה ולכן, סכין מעוקלת בצורה הזאת, באמת יעילה לחיתוך שלהן. לצערי, בישראל אין הרבה גושיות גדולות כמו באירופה ולכן, אין צורך אמיתי בלהב מעוגל. סיבה נוספת לא להשתמש בלהב מהסוג הזה, היא מכיוון שלא פשוט להשחיז אותו במידת הצורך. זה כמובן אפשרי, אבל לא פשוט וכנראה שהמשתמש הממוצע יתקשה לעשות את זה ואפילו יפסיק להשתמש בסכין ברגע שהיא תכהה. החלק השני של הסכינים האלה, הוא המברשת. המברשת נועדה לכדי לנקות שאריות אדמה מהרגל של הפטריה. גם כאן, בהסתכלות ראשונית, זה נראה כמו רעיון טוב. אבל שוב, אנחנו בישראל ולא באירופה. ברוב אירופה, ליקוט פטריות הוא פעילות קיץ. החורף קר מידי (שלג) בשביל פטריות. האדמה ביערות עשירה יותר בשרכים שונים והיא "מוחזקת" בצורה אחרת. אם יצא לכם ללקט באירופה, ראיתם בבוודאי שהפטריה אכן יוצאת מהאדמה עם סוג של "פירורים". זו אדמה יחסית יבשה שקל מאוד לנקות עם מברשת. בישראל לעומת זאת, הפטריות יצאו החוצה בעיקר בחורף וכשתשלפו אותן מהאדמה, הן יהיו מכוסות בבוץ בקצה הרגל. במקרה הזה, מברשת לא תעזור. ולכן, גם המברשת לא נחוצה כשאנחנו מלקטים פטריות בישראל. שיטת חיתוך נכונה לרגל של פטריות עבות (יחסית) בישראל, היא "לגלף" את קצה הרגל מכמה כיוונים ובכך מורידים את הבוץ ושומרים על מקסימום מה"בשר" של הפטריה עצמה (סרטון הדגמה אפשר לראות כאן) . את שיטת החיתוך הזו למדתי מרועי סטופל באחד הביקורים שלו בגולן. (מוזמנים לבקר בדף הפייסבוק של רועי)
"הרעיון כאן הוא לאפשר לך להקיף את הרגל ולחתוך את הקצה בצורה יעילה ואחידה. הרעיון נראה מצוין עד שמגיעים לשטח"
אחרי שכיסינו את החלק הזה, ניגש ישר לעניין. מה הן הסכינים הטובות והמומלצות ביותר לליקוט פטריות בישראל ?
סכין מטבח - פשוט ומוצלח
אז כמו שכתבתי בהתחלה, סכין מטבח פשוטה יכולה לעשות את העבודה בצורה יעילה ונחה. ואם בחרתם בסכין הזאת, אפשר לעשות את זה גם בסטייל. סכין מטבח של חברת ויקטורינוקס השוויצרית (כן, אלה שמייצרים אולר שוויצרי) היא יעילה ונוחה לליקוט פטריות. הסכין הזו חדה בצורה מפחידה ומיוצרת בסטנדרט גבוה במיוחד. היא מתאימה מאוד למי שמתכנן לבשל את הפטריות כבר בשטח עצמו מכיוון שהיא מיועדת גם לבישול (כאמור, "סכין מטבח"). הלהב דקה במיוחד ויש לה שפיץ צר, מה שמאפשר לחתוך ביעילות פטריות קטנות או גדולות. החיסרון בסכין כזו, הוא שהיא לא מגיע עם נדן ואי אפשר לשאת אותה בצורה נוחה, ככה שבדרך כלל היא תהיה מונחת בתוך הסלסילה.
אופינל - כמו שצרפתים אוהבים
סכיני אופינל נפוצות ואהובות ביותר על מלקטי פטריות ברחבי העולם. החברה הצרפתית הוותיקה מייצרת מגוון גדול של סכינים עם מנגנון נעילה פשוט ויעיל של טבעת מסתובבת. זוהי סכין מתקפלת שתתאים לכל כיס (הבנתם ?). סכיני אופינל מגיעות במספר גדלים לפי מספרים החל מ 2 לקטנה ביותר ועד 12 לגדולה ביותר. הגודל ה"סטנדרטי" שמתאים לרוב האנשים הוא מספר 8, אם יש לכם ידיים קטנות במיוחד או גדולות במיוחד, כדאי לשקול את מספר 6 או מספר 10 בהתאמה. זו סכין שמרגישה מאוד נח ביד. מוצקה וחזקה, אך קלת משקל. סכיני אופינל מגיעות גם בשני סוגי פלדה, אל-חלד או פלדת פחמן. ההשחזה מסוג מיקרו בבל. אם אתם חובבי אופינל רציניים, תשמחו לדעת שיש עוד מגוון עיצובים שונים לסכינים האלה. ידיות מסוגי עץ שונים, צבעים שונים, עיצוב דק יותר ועוד. הלהב של האופינל דקה באופן יחסי והופכת לדקה במיוחד כשיורדים מתחת למספר 7. מלבד האופינל 8 מפלדת פחמן שאני לוקח איתי לליקוט, אני מחזיק גם אופינל 4 מפלדת אל-חלד שמחוברת למחזיק המפתחות. ככה שלא אתפס לא מוכן אם יש הזדמנות לא מתוכננת לאסוף פטריות (כן, יש לי גם סל בתא המטען של הרכב).
היגונוקאמי - להסתובב ביער עם קטאנה
סכין היגונוקאמי היא אחת הסכינים המיוחדות והקרובות לליבי. הסכין הזו יוצרה לראשונה ביפן על ידי חרשי מתכת (יצרני חרבות סמוראים) לאחר הנסיגה של תרבות הסמוראים והירידה הדרסטית בביקוש לחרבות סמוראים. הסכין הזו הייתה חלק מהחיים של כמה דורות ביפן. שימשה תלמידים להשחזת עפרונות, אומנים לגילוף בעץ ויש שאפילו נהגו להתגלח עם ההיגונוקאמי. הסכין מתקפלת ועשויה משני חלקים עיקריים. החלק הראשון הוא הידית שעשויה מגליון פלדה מקופל, והחלק השני הוא הלהב עצמה שעשויה מפלדת פחמן בהשחזת סקאנדי. לסכין אין מנגנון נעילה, אז צריך להיות זהירים, אך יש בה לשונית לחיצה ייחודית שבעזרתה פותחים את הלהב וגם שומרים עליו שלא יזוז בשימוש. ההיגונוקאמי חדה מאוד ויכולה להשאר חדה למשך שנים, במיוחד אם משתמשים בה רק לליקוט פטריות. הסכין הזו מתאימה במיוחד למי שרוצה להוציא את המירב מסכין אחת ולמינימליסטים. אפשר להשתמש בהיגונוקמי לגילוף עץ, עבודות יומיומיות קלות ואפילו בתור סכין עבודה. יש לסכין חור בקצה שמאפשר להכניס פנימה חוט או שרשרת ואז לקשור אותה על הצוואר או חגורה. החיסרון הבולט בסכין הזו, כמו הרבה דברים באסיה, יש המון חיקויים והסיכוי למצוא את ההיגונוקאמי המקורי הוא נמוך ביותר. למרות זאת, יש בשוק כמה חיקויים לא רעים וחלקם גם טובים יותר מהמקור.
סכין יפנית - ללקטים מודרניים
זה מרגיש מנותק ואפילו קצת לא רומנטי, אבל חייבים לומר את האמת, סכין יפנית פשוטה היא אחת הבחירות המוצלחות ביותר לליקוט פטריות בישראל. ואת זה למדתי מעמוס קדרון בכמה טיולים משותפים שעשינו כשהוא שכח את הסכין העיקרית שלו בבית. הסכין היפנית בעלת להב חד ביותר שאפשר לשנות את אורכו, אין צורך להשחיז אותה מכיוון שהיא בעלת להבים מתחלפים והיא קלה לנשיאה בכיס או מחוברת לדש הבגד. החיסרון העיקרי בסכין הזו, מלבד היעדר הסטייל שלה, הוא שהיא לא משמשת להרבה פעולות אחרות שאולי נזדקק להן בעיר.
סקלפל מתקפל - סכין יפנית למתקדמים
אם יצא לכם להתעסק בעבודת מעבדה בתחום הפטריות, בטוח יצא לכם להחזיק ביד סקלפל. זוהי סכין עם ידית ארוכה ולהב קצר מתחלף. היא חדה במיוחד ומשמשת אפילו בחדר ניתוח. סקלפל מתקפל יכול לשמש אותנו בדיוק כמו סכין יפנית פשוטה, רק בהרבה יותר סטייל. מתאים למי שאוהב לצלם תמונות מגניבות ביער. החיסרון העיקרי של הסכין הזו, כמו עם סכין יפנית, שאין יותר מידי מה לעשות איתה ביער מלבד לחתוך פטריות.
.jpeg)
.jpeg)
מורקניב - החלום השוודי
חברת מורה (mora) השוודית היא יצרנית סכינים וותיקה ומוערכת ביותר בעולם. עיקר הסכינים של מורה מיועדים לשימוש בעבודה ובשטח. מתוך מגוון הדגמים שלהם, הסכין הבסיסית ביותר (mora basic) היא מומלצת ביותר לליקוט פטריות. אפשר כמובן להדר ולהתחדש באחד הדגמים היוקרתיים יותר, אבל זה פחות מצדיק את המטרה שהיא כמובן ליקוט פטריות. מורה בייסיק מגיעה תמיד בהשחזת סקאנדי ויש גרסאות שונות לפלדת אל חלד או לפלדת פחמן. הסכין לא מתקפלת (fixed blade) ומגיעה עם נדן פלסטיק תואם שאפשר לתפוס על חגורה או על הצוואר עם חוט. מלבד האיכות הגבוהה של הסכין והמחיר המשתלם (באופן יחסי), לסכין הזו יש יתרונות רבים. הנשיאה קלה ונוחה, השליפה מהירה וללא העסקות בפתיחה וסגירה של הלהב בכל פעם שמוצאים פטריה. אם סכין היא גם כלי להגנה עצמית בשבילכם כשיוצאים לשטח לבד, המורה בייסיק יכולה לשמש במקרה הצורך גם לצרכים האלה. היא עשויה מפלדה חזקה ועבה וכאמור, מוכנה לפעולה בזמן קצר ובלי צורך בהתעסקות מיותרת. בנוסף, אם אתם מחפשים כמהין או אוהבים להכניס את הסכין מתחת לפטריות כמו את חפירה ולהוציא אותן בשלמותן, אלה דברים שאפשר לעשות באופן יעיל ובטוח עם הסכין הזו. בגלל המבנה החזק והלהב העבה, אפשר ממש לחפור עם הסכין בתוך האדמה בלי לפחד שהיא תשבר. במקרה הגרוע ביותר, תצטרכו להשחיז אותה שוב. החיסרון העיקרי של הסכין הזו, הוא עובי הלהב. להב עבה מקשה על חיתוך מדויק ו"גילוף" עדין של רגל הפטריה.
