top of page

הפטריה של סופר מריו

הסרת אחריות : המידע המובא בכתבה, הוא לצורך קריאה והעשרת הידע בלבד. אין לראות בו המלצה לצריכה של פטריות מכל סוג או שימוש בהן למטרות ריפוי. פטריות ככלל ופטריות בר בפרט, עלולות להיות מסכנות חיים ואין להשתמש בהן ללא השגחת מומחה.

אמנית זבובנית (Amanita Muscaria) היא ללא ספק הפטריה המוכרת ביותר והמזוהה עם רוב מוחלט של בני אדם בעולם. אולי לא כל אחד מכיר אותה אישית, יכול להיות שאפילו לא פגש אותה מעולם. אבל היא נמצאת באיזו מגירה בראש, במקום כזה שאם מזכירים את המילה פטריה, זו היא שתעלה מיד. מהשמאנים ברוסיה, דרך סנטה קלאוס ועד הדרדסים וסופר מריו. הפולקלור והצבעים הולכים איתנו יד ביד תוך כדי שההיסטוריה נכתבת. וכמובן, אם נחפש אימוג'י של פטריה לשלוח בוואטסאפ, נקבל פטריה אחת ויחידה, האמנית הזבובנית. תבקשו מילד בגן לצייר פטריה והוא כנראה יצייר אמנית זבובנית. בטח שלא יכיר את השם, אבל את הפטריה הוא יכיר היטב. הפטריה הזאת נמצאת בכל מקום בילדות שלנו, ואפשר להגיד שהיא הראשונה שילדים מכירים. באופן מפתיע (או שלא כל כך), עד כמה שהאמנית ממש מזוהה עם המילה "פטריה", היא בו בעת אפופת מסתורין וקסם לא ברור. ברוב מוחלט של המגדירים היא מתוארת כ"לא אכילה" במקרה הטוב, ו"רעילה עד מוות" במקרים אחרים. ועדיין, מי שנכנס מעט פנימה, ופישפש בנבכי הממלכה החמישית, יצא לו להתקל בסיפורים על מישהו שהכיר מישהו שסיפר לו על מקום (בדכ' ברוסיה) שבו הפטריה הזאת נאכלת. ובכל זאת, זה לא שאנחנו פוגשים אותה כאן בישראל (נכון להיום). 

אמנית זבובנית

בשנים האחרונות, הקדשתי את מירב זמני כדי ללמוד ולחקור על האמנית הזבובנית. משהו לא מוסבר, משך אותי אליה כמו זבוב ל.. לאמנית זבובנית ! בתקופה הזאת, הרגשתי בפעם הראשונה צער על כך שאני לא דובר רוסית, אך לשמחתי, הרבה חברות וחברים דוברי רוסית נרתמו למאמץ המוזר הזה של לקרוא מאמרים ואפילו ספרים ברוסית. זה היה כלי משמעותי שעזר לי להבין טוב יותר את המוחמור (Мухомор). למרות שהיא נמצאת בכל

העולם (כמעט) ושימשה את רוב האנושות לאורך ההיסטוריה, הסיפור שלה, מתחיל תמיד באחד המקומות הקרים ביותר, סיביר. השאמנים באיזור, השתמשו בפטריה כחלק מטקסי פולחן ולמטרות ריפוי.  גם בחלקים אחרים בעולם, נעשה שימוש  באמנית זבובנית. אירופה הצפונית, קנדה ואפילו בחלקים של אסיה והמזרח התיכון. היא נגעה בכולנו בצורה כזו או אחרת. הדבר המעניין בה, הוא שהיא יכולה להכנס תחת שלוש הגדרות מאוד שונות. פטריית רעל, פטריית מאכל ופטריה המכילה חומרים פסיכו אקטיביים. תלוי בצורה שתרצה להשתמש בה, וברמת ההבנה שלך, הפטריה הזאת תעשה בשבילך (כמעט) כל דבר.

אחת הסיבות שבגללן נהגנו לחשוב שאמנית זבובנית היא רעילה, הוא החומר מסקרין (Muscarine). מסקרין הוא אכן רעל מסוכן שממש לא כדאי לצרוך. הוא עלול לגרום למוות. ואכן, בחירת השם נבעה מנוכחות המסקרין בפטריה (Amanita Muscaria). רעל כל כך קטלני בפטריה כזאת, זו סיבה ממש טובה להימנע מכל מגע איתה. וזה הספיק בשביל רבים, למשך זמן ארוך (וגם היום) כדי להתרחק ממנה ו"להתעלם" מקיומה. קיום שממש קשה להדחיק. 

"מסקרין הוא אכן רעל מסוכן שממש לא כדאי לצרוך. הוא עלול לגרום למוות"

אמנית זבובנית היא פטריה גדולה באופן יחסי לפטריות אחרות, בצבע אדום עז, מנוקדת בלבן. היא נפוצה מאוד (לא בישראל) ומושכת המון תשומת לב. היא ממש נראית כמו משהו שכדאי לבדוק. לא מפתיע שהיא שימשה אותנו בכל כך הרבה תחומים. ומה לגבי הרעל ? בבדיקה מעמיקה, אפשר לראות שמסקרין אמנם נוכח בפטריה, אבל ברעלים, הכל עניין של מינון. המינון כל כך קטן שזה לחלוטין חסר משמעות בעבורנו. רק בשנות השישים, המדע המערבי גילה באופן רשמי את מה שהאנושות ידעה לפחות 10,000 שנים. הגילוי הזה, פתח דלת לקהילה המדעית, להתעניין ולחקור את היפיפיה הזאת. 

החומרים האחראים לתכונות הפסיכואקטיביות של האמנית הזבובנית התגלו רק ב 1964. מעניין לדעת שהגילוי הזה קרה כמעט במקביל בשלושה מקומות שונים: יפן, אנגליה ושוויץ. לאחר הגילוי, ב 1967 הושגה הסכמה בינלאומית והחומרים הפעילים קיבלו שם. חומצה איבוטנית (ibotenic acid) ומוסקימול (muscimol). חומצה איבוטנית, היא חומר מסיס מאוד במים שנמצא בכמות הגדולה ביותר על ה"קליפה" האדומה של הכובע. חימום וייבוש של חומצה איבוטנית גורם להתפרקות החומר (Decarboxylation) וכתוצאה מכך, מתקבל החומר מוסקימול. המוסקימול, גם הוא מסיס מאוד במים ונמצא בפטריה בכמות מאוד קטנה ביחס לחומצה האיבוטנית. בפטריות מבוגרות יותר, נמצא יותר מוסקימול ופחות חומצה איבוטנית.

 "המוסקימול מתחבר לקולטני GABA במח, זו אחת הסיבות לאפקט המרגיע והמשכר שלו"

Matthew Mckenzie

זה מכיוון שהחומצה האיבוטנית מתפרקת עם הזמן והופכת למוסקימול. המוסקימול מתחבר לקולטני GABA במח (Gamma aminobutyric acid), זו אחת הסיבות לאפקט המרגיע והמשכר שלו. זו תחושה חולמנית ושונה לחלוטין משימוש בפסילוסיבין (שאינו נוכח באמנית זבובנית). ההנחה היא שמוסקימול הוא האחראי העיקרי להשפעה המשכרת בצריכה של אמנית זבובנית. היחס בין החומצה האיבוטנית למוסקימול, דומה מאוד ליחס בין פסילוסין לפסילוסיבין (הידיעה שפסילוסין אחראי לרוב ההשפעה במקרה הזה). הפטריה מכילה עוד כמה עשרות חומרים שידוע לנו עליהם כיום, ונראה שהנוכחות שלהם תורמת באופן כלשהו להשפעה בצריכה. גילוי מעניין ומפתיע, הוא שמוסקימול בפני עצמו, לא גורם לאפקט כפי שהוא משפיע כחלק מכל הפטריה. 

בגלל המסיסות הגבוהה של החומרים הפעילים במים, ניתן בקלות יחסית להיפטר מהם. שימוש קולינרי בפטריה, נפוץ ומקובל מאוד בעיקר במזרח אירופה, אבל לא רק. מצד אחד אפשר להתייחס לאמנית זבובנית כפטריה נאכלת מבחירה, מכיוון שהיא לא הקלה, הטעימה או הנוחה ביותר לאכילה. מצד שני, זו תהיה טעות להניח שהיא בעלת ערך קולינרי נמוך. הגודל המרשים שלה והמרקם הבשרני, בהחלט הופכים אותה לאחת כזאת שכדאי "לעבוד" בשבילה. כדי לצרוך את הפטריה למאכל ללא השפעה פסיכואקטיבית, מבשלים את גופי הפרי במים עם לימון למשך חצי שעה בערך. הלימון מוריד את ה PH ויוצר סביבה חומצית שתורמת לפירוק של חומצה איבוטנית למוסקימול. פירוק של חומצה איבוטנית יכול להתרחש גם בגוף האדם, אבל התהליך מלווה לפעמים בתחושה של בחילה, סחרחורת והקאות. לכן, הלימון משמש לכך שגם אם נשאר

אמנית זבובנית

Kyle Camper

חומר פעיל בפטריה, שלא נשטף החוצה, הוא יהיה מוסקימול ולא חומצה איבוטנית. אחרי הבישול, שופכים את הנוזל (כדאי לשמור אותו) ומבשלים שוב במים חדשים (ללא לימון) למשך עשר דקות. מסננים את הפטריות החוצה (מהמים) והן מוכנות לאכילה. אפשר לבשל אותן בכל צורה שרוצים ולהנות מטעמן ללא האפקט המשכר. התהליך הזה יכול להתבצע גם עם פטריות מיובשות. תהליך ייבוש הפטריות, גם הוא גורם לפירוק החומצה האיבוטנית למוסקימול, ולכן, יש בהן כמויות מזעריות של חומצה איבוטנית ביחס לפטריות טריות. כמו הרבה מידע אחר בסיפור של האמנית הזבובנית, גם במקרה של מתכונים ייחודיים לה, המידע ברובו בשפה הרוסית, כאן אפשר לצפות בדרך ההכנה הפשוטה יחסית של אמנית זבובנית (סרטון ברוסית).

ניתן למצות את החומרים הפעילים בפטריה לשימוש רפואי, כפי שנעשה על ידינו (האנושות) כבר אלפי שנים. יש מספר רב של דרכים לעשות זאת, ולא אוכל לתאר את כולן. הדרך הפשוטה ביותר היא מיצוי מימי. מכיוון שהחומרים הפעילים מסיסים מאוד במים, אפשר בקלות להוציא אותם מגופי הפרי לתוך מים. בתהליך הבישול, יחד עם רמת PH נמוכה, רוב החומצה האיבוטנית מתפרקת והופכת למוסקימול. התחושה הלא נעימה שנוצרת בצריכה של גופי פרי טריים, בחילה, סחרחורת, הזעה מוגברת והקאות, נגרמת בעיקר בגלל תהליך הפירוק של החומצה האיבוטנית בתוך הגוף, ולכן, חשוב מאוד לפרק אותה למוסקימול מחוץ לגוף בתהליך ההכנה המקדים. מבשלים פטריות טריות

ניתן למצות את החומרים הפעילים בפטריה לשימוש רפואי, כפי שנעשה על ידינו (האנושות) כבר אלפי שנים.

במים למשך חצי שעה, מוסיפים מיץ לימון טרי ומסננים את הנוזל (מוציאים את גופי הפרי). הנוזל המתקבל הוא חליטה של אמנית זבובנית שמכילה בעיקר מוסקימול. אפשר לצמצם את הנוזל לכמות קטנה יותר וניתן גם להקפיא לטווח ארוך. הריכוז של חומרים פעילים בכל גוף פרי הוא שונה ולא ידוע. באופן כללי מאוד, גופי פרי צעירים, יכילו יותר חומרים פעילים ביחס לגופי פרי בוגרים. בגלל הקושי למדוד את כמות החומרים הפעילים בכל גוף פרי, מומלץ להכין את המיצוי בכמות גדולה עם הרבה גופי פרי, כדי ליצור איזשהו "ממוצע" של החומרים הפעילים בנוזל. גם ההשפעה היא אישית ויכולה להשתנות מאדם לאדם. לכן, מומלץ לצרוך כמות קטנה ולהוסיף לפי הצורך עד שמגיעים להשפעה מורגשת. לאחר מכן, אפשר לדעת מה הכמות שנדרשת לנו באופן אישי מהמיצוי המסוים שהכנו. מתכון כללי להכנת מיצוי יהיה קילו אחד של גופי פרי טריים או לחילופין, 100 גרם של גופי פרי יבשים מבושלים בשני ליטרים של מים. בסוף התהליך, אמורים להשאר עם ליטר אחד של נוזל (אידוי). 

ההשפעה עצמה, כמו המידע הקיים היא מאוד לא חד משמעית וקשה לתפיסה. החומרים הפעילים בפטריה משפיעים על המח ללא שום ספק, אבל אי אפשר להגדיר אמנית זבובנית כחומר "פסיכדלי" או הזייתי, לפחות לא במובן ה"קלאסי". מכיוון שיש גם מרכיבים בחוויה שאנחנו לא יודעים להסביר במדויק, אני יכול לתת את ההסבר הטוב ביותר שלי מהתנסות אישית בלבד. עם זאת, שמעתי וקראתי על חוויות דומות מאנשים אחרים. במינונים נמוכים מאוד של (בערך) חצי גרם פטריה יבשה ליום (Microdosing), האמנית משמשת לטיפול וריפוי של

"אי אפשר להגדיר אמנית זבובנית כחומר "פסיכדלי" או הזייתי, לפחות לא במובן ה"קלאסי"

חרדות והתרגשות יתר. היא נחשבת לתרופה הטובה ביותר לטיפול בחרדה או בלחצים שנגרמים עקב חרדה לפי הרפואה הטבעית. צריכה במינון נמוך על בסיס יומי, לא מייצרת שום אפקט מורגש, אבל בהחלט מאפשרת תפקוד טוב יותר במהלך היום, עלייה ברמות הריכוז ושמחת החיים הכללית. שימוש במנות בינוניות של (בערך) 6-7 גרם פטריה יבשה (או כמות מקבילה של מיצוי מימי) גורם בעיקר לעייפות (עד עילפון) ריפיון שרירים ותחושת רוגע ואופוריה. ולבסוף, שימוש במנות גדולות מאוד של (בערך) 20-30 גרם פטרייה יבשה יגרום לשלל תופעות וחוויות עוצמתיות ביותר. חזרתיות מעגלית (looping) היא אולי התופעה הידועה הייחודית ביותר לשימוש באמנית זבובנית. התחושה גורמת לחזרה אינסופית (תיאורטית) על סצנה אחת למשך כל זמן ההשפעה. זו יכולה להיות סצנה מחשבתית או פעולות אמיתיות. למשל, לטפס על עץ, ליפול לקרקע ואז לא לזכור אם זה באמת קרה ולטפס שוב על העץ, ושוב ליפול וחוזר חלילה. התופעה הזאת יכולה גם להסביר את הסיכון בצריכה גבוהה ללא השגחה. אפקט נוסף ומעניין הוא "תמונות מהדהדות" (echopictures), הראיה משתנה למצב שבו תמונה, או אלמנט מסוים בתמונה "נתקע" וממשיך איתנו גם כשמסתכלים למקום אחר. בדרך כלל למספר שניות, ולפעמים ליותר זמן. "שינוי גודל", זה אפקט מעניין שגורם לתפיסת המרחב והגודל להשתנות. מרגישים קטנים מאוד ביחס לחפצים מסוימים או גדולים מאוד (פיזית) ביחס אליהם. מזכיר לכם סיפור ? ישנה דעה רווחת שהסופר לואיס קרול (Lewis Carrol) הושפע מסיפורים סיביריים על אמנית זבובנית בכתיבה של הספר אליס בארץ הפלאות (Alice In Wonderland). תחושת עוצמה וכח, האפקט הזה מורגש בדרך כלל במחזורים קצרים שמתחלפים במחזור נוסף של שינה או עילפון. השינה העמוקה שנגרמת מצריכה של הפטריה מסתיימת ויש תחושה של התעוררות אנרגטית וכח מוגבר (פיזי), זה נמשך למספר דקות עד חצי ושעה ולאחר מכן, שוב עייפות, הירדמות מהירה ושינה עמוקה. אלה הן ההשפעות העיקריות של אמנית זבובנית, אבל בהחלט לא היחידות. 

bottom of page