top of page

גידול פטריות אוהבות עץ ללא עיקור

מגדל פטריות חובב, כמעט בוודאות יחל את המסע בפטריות צדף. אלה פטריות פשוטות ביותר לגידול, סלחניות ומגוונות מאוד. באופן טבעי, אחרי כניסה מוצלחת לעולם הזה, הסקרנות מתעוררת ויש רצון עז לפגוש פטריות נוספות. השלב הבא הוא ברוב המקרים, פטריות אוהבות עץ. אם להשוות לפטריות צדף, ומנקודת מבט של גידול, ההבדל המשמעותי הוא שפטריות צדף, למרות שמסוגלות לפרק ליגנין (עצן), מפרקות באופן יעיל ביותר תאית. האסטרטגיה הפשוטה ביותר במקרה הזה, היא להשתמש במצע עשיר בתאית בעיקר ולהעביר אותו תהליך של פיסטור בלבד. קש חיטה הוא נפוץ ביותר וקל יחסית להשיג אותו בישראל והוא הבחירה הטובה ביותר לתהליך הזה. פטריות עץ לעומת זאת, מפרקות ליגנין בצורה יעילה מאוד ותאית היא פחות כוס התה שלהן. עם כמה יוצאות מן הכלל וקווים גנטיים מיוחדים שיוכלו לגדול גם על קש, עיקר פטריות העץ יגדלו על, בדיוק. על עץ. סוג העץ המתאים לגידול פטריות, הוא מגוון. אחד הגורמים הנפוצים לבלבול אצל המגדל המתחיל, הוא באיזה עץ להשתמש. אפשר לחלק את התשובה לשני חלקים. החלק הראשון עוסק באיזה עצים מתאימים או לא מתאימים באופן כללי לגידול פטריות. העצים המתאימים ביותר הם עצים נשירים, קשים ורחבי עלים. אלון (גם לא נשיר) צפצפה, תות, תפוח וחרוב, כולם נכנסים ברשימה הזאת. עצים שאפשר לגדל עליהם פטריות, אבל הם לא אידיאלים הם אקליפטוס, פיקוס, הדרים ואורנים.  ולבסוף, עצים שממש קשה לגדל עליהם פטריות, או שדורשים טיפול מיוחד כדי שיוכלו לשמש מצע מזון לפטריה, ברושים, זית, דקל ומכנף נאה. זאת כמובן רשימה חלקית מאוד ומצומצמת, ובכל אחת מהקטגוריות יש לפחות עוד כמה עשרות של עצים הקיימים בישראל. עצים באופן כללי לא מאוד זמינים בישראל, ועצים שמתאימים לגידול פטריות באופן ספציפי קשה יותר להשיג.

 

עצים טבעיים (בולי עץ וגדמי עץ) בנויים ודחוסים בצורה מושלמת שאין לנו אפשרות לשחזר אחרי שפוררנו אותם לנסורת ואבק. ולכן, המבנה של מצע עץ לעולם לא יהיה יעיל כמו עץ טבעי. בהרכבת המצע, יש חשיבות גבוהה למבנה החלקיקים ולשטח הפנים שלהם. חלקיקים גדולים בעלי שטח פנים קטן יחסית, משחררים מים בקלות ויוצרים חללים שלא מאפשרים צמיחה תקינה של התפטיר. לעומת זאת, חלקיקים קטנים מידי עם שטח פנים גדול מידי, יוצרים סביבה אנאירובית שלא מתאימה לגידול פטריות. בנוסף, מכיוון שהמצע לא יכול להסתדר בצורה דחוסה ואוורירית בו זמנית כמו עץ טבעי, כמות האנרגיה שאפשר לקבל בנפח נתון היא נמוכה יחסית בהשוואה לחומרים אחרים (כמו קש למשל). ולכן, יש צורך להעשיר את המצע בחנקן ממקורות שונים (בדכ' סובין). העשרה כזאת, יוצרת סביבה מועדפת לפטריה, ובו זמנית ליצורים חיים אחרים שיכולים להיזון ממנו ולשגשג. זה "מאלץ" את המגדל להעביר את המצע תהליך של עיקור ולהנגיע תחת תנאים סטריליים. מצב כזה, יוצר רתיעה אצל מגדלים ביתיים שלא מעוניינים להשקיע בציוד יקר, זמן ולמידה מעמיקה. אז האם יש בכל זאת דרך פשוטה לגדל פטריות אוהבות עץ בצורה ביתית ובלי מאמץ רב ?

תחת הכותרת "פטריות אוהבות עץ" נכנסות כמה מהפטריות המעניינות ביותר לגידול ביתי ואפילו מסחרי. שיטאקה שמגודלת בצורה אינטנסיבית ביותר באסיה בכלל וביפן בפרט. ריישי (בהוקית מבריקה) שנחשבת לאחת מפטריות המרפא החזקות בעולם. וכמובן רעמת האריה, פטריה מיוחדת ומרשימה ביופיה שנחשקת ונערצת על ידי מגדלים רבים גם בגלל טעמה המיוחד וסגולות הריפוי שלה. אלה רק שלוש דוגמאות לפטריות אוהבות עץ, וכמובן שיש עוד רבות אחרות. לכל פטריה יש "מסלול" מעט שונה בתהליך הגידול שלה. טמפרטורות מועדפות וטריגר הפרחה (אם צריך). מה שמשותף לכולן, הוא שהן יודעות לפרק ליגנין בצורה יעילה.

 

החלק השני של התשובה לגבי סוג העץ, מתיחסת לפטריה עצמה. הבחירה של עץ מתאים לכל פטריה נובעת גם מהעדפה כללית של הסוג שרוצים לגדל, וגם מהעדפה ספציפית של הקו הגנטי שיש בידינו. במילים אחרות, פטריה שגדלה בטבע על עץ דובדבן, כנראה "תעדיף" לגדול על עץ דובדבן גם בתנאי גידול מבוקרים. יש אפשרות כמובן ליצור את הקו הגנטי המושלם בעבורנו שיתאים לחומרים הזמינים לנו. אבל זה כבר תהליך אחר שאפשר לכתוב עליו לבד כמה וכמה מילים (בפעם אחרת). מבין כל מה שפטריות אוהבות עץ "אוכלות" ומבין כל מה שזמין בישראל, קל יחסית להשגה וזמין, אפשר לצמצם את הבחירה לעץ אחד. עץ אלון. כל בחירה אחרת, תגרום לקושי בהתנהלות בעיקר למגדל ביתי ואולי אפילו למגדל מסחרי. 

 

נסורת אלונים, אפשר להשיג בנגריות. שימוש בנסורת לגידול פטריות, יכול להיות יעיל, אבל גם כאן, יש היתכנות לבעיות טכניות שיקשו על התהליך. מאוד קשה למצוא נגריות שעובדות עם עץ אלון בלבד או עץ אחר שמתאים לגידול פטריות. הנסורת מעורבבת יחד עם עצים שונים, במקרה הטוב אורנים, ובמקרה הרע, חומרים כימיים ודבקים מעצים מלאכותיים שונים (סיבית, MDF) . הנגר, גם אם הוא ממש רוצה לעזור לכם, לא באמת יודע מאיפה העץ שלו הגיע והאם הוא מטופל בחומרים שונים. הגיון פשוט הוא שעצים שמיועדים לשמש לריהוט, שמועברים בספינות מצד אחר לצד שני של העולם, יהיו מטופלים כנגד פטריות ומזיקים. זה לא מחייב, אבל בהחלט יתכן. בנוסף, הנסורת מנגריה או ממנסרה, גסה מידי (עבודה עם מקצוע) או דקה מידי (עבודה עם מלטשת) ולא מתאימה בפני עצמה כמצע גידול אם לא מערבבים אותה עם חומרים נוספים. ולכן, למרות שהדבר אפשרי, לא הייתי ממליץ על נסורת כמצע גידול לפטריות אוהבות עץ. 

 

החומר המתאים ביותר לגידול פטריות עץ בצורה ביתית, ובשנים האחרונות, גם מסחרית, הוא כופתיות עץ. כופתיות (פלטס) נוצרות על ידי דחיסה של נסורת עדינה תחת חום ולחץ לקפסולות קטנות. עצם הדחיסה, היא תהליך פיסטור ומכיוון שהכופתיות יבשות כמעט לחלוטין ונשמרות בשקיות סגורות, זהו חומר אידיאלי שמצריך טיפול קצר בלבד כדי לשמש כמצע גידול לפטריות. גודל השבבים הוא אידיאלי (לא גדול מידי ולא קטן מידי) להרכבת מצע נכון, ואפשר להשתמש בו ללא העשרה וללא עיקור. כופתיות עץ משמשות בדרך כלל להסקה (חימום) או לעישון (מזון). כופתיות שמשמשות להסקה, עשויות מעצים מחטניים בעיקר ולא מתאימות לגידול פטריות. כופתיות עץ לעישון, עשויות מעצים שונים (קשים בדרך כלל) ועומדות בתקן נקיון מחמיר יותר מכיוון שהן מיועדות לשימוש במזון. בשימוש שלי בכופתיות שונות במשך השנים, מצאתי את הכופתיות הטובות ביותר לרוב הפטריות ובמחיר המשתלם ביותר ואני ממליץ עליהן בחום (קישור בתחתית העמוד). דרך העבודה המובאת כאן, מתאימה באופן כללי לכל פטריות העץ והיא פשוטה ליישום בתנאים ביתיים. 

 

לתהליך הגידול הזה, החומרים הדרושים הם : כופתיות עץ אלון טבעי, שקיות עמידות בחום עם מסנן מובנה המתאימות לגידול פטריות, מים, כלי לחימום מים (למשל סיר או קומקום), משקל מטבח, מד ליטר וכמובן מזרע מאוכלס על ידי הפטריה שתרצו לגדל.

 

שלב ראשון

מניחים כופתיות עץ בתוך שקית הגידול לגובה של שליש מהשקית ושוקלים.

 

שלב שני

מודדים כמות מים שתספיק להרוות את הכופתיות. הכמות יכולה להשתנות מעט לפי סוג הפטריה (למשל שיטאקה שתצטרך יותר מים במצע גידול), אבל כמות כללית היא 1.3 מ"ל מים לכל גרם של כופתיות. אז אם לדוגמא שקלתי 2475 גרם כופתיות, אני מכפיל את זה כפול 1.3 (2475X1.3) והתוצאה היא כמות המים שצריך במ"ל . במקרה של הדוגמא הספציפית (והשרירותית) הזאת, זה יהיה 3217.5 ואפשר כמובן לא להתיחס לספרות שמאחורי הנקודה. אחרי שיש כמות מדויקת של מים, מביאים אותם לרתיחה. כמות קטנה אפשר בקומקום חשמלי וכמות גדולה יותר, עדיף בסיר גדול. 

 

שלב שלישי

כשהמים מגיעים לרתיחה, זה הזמן למזוג אותם. אני לא יכול להיות יותר מידי בטיחותי כאן, ומבקש בכל לשון של בקשה, היו זהירים ואחראיים ! מים רותחים עלולים לגרום לכוויות חמורות ונזק בלתי הפיך. חשוב לנקוט בכל אמצעי הזהירות כשמוזגים מים רותחים לשקית. לוודא שאין ילדים שמתרוצצים בסביבה, ולמזוג לאט ובעדינות. לשים לב שהמסנן עצמו לא נרטב ישירות מהמים (אם יגעו בו אדי מים זה בסדר).המזיגה לתוך שקית יכולה להיות מסוכנת מכיוון שהמים שנעים באוויר יוצרים חשמל סטטי שעלול "להדביק" את הדפנות של השקית. ואז השקית נסגרת, והמים הרותחים נשפכים החוצה. במקרה הטוב על הרצפה, ובמקרה הרע, נראה לי שהבנתם. אז אני אומר שוב, היו זהירים ! יש לוודא שהשקית פתוחה ואתם מוזגים בזהירות ובשליטה מלאה על התנועה שלכם. ובשום מצב לא לעשות את זה תחת השפעה של אלכוהול או סמים. ממלאים את המים בשקית כשהיא מונחת על משטח עמיד לחום, למשל על הרצפה. 

 

שלב רביעי

אחרי שכל המים נמצאים בשקית יחד עם הכופתיות, סוגרים את השקית. דרך נוחה לעשות את זה, היא להשתמש באטבי כביסה חזקים. מקפלים את הקצה של השקית ותופסים עם 3-4 אטבים חזקים שישאירו אותה סגורה. אפשר להשתמש גם בכל דרך יעילה אחרת לסגירה של השקית. בשלב הזה, לא כדאי להזיז את השקית, אז מומלץ למזוג מראש במקום שבו תוכלו להניח את השקית לקירור. המים הרותחים בתוך השקית הסגורה ישמרו על חום גבוה לאורך זמן שיספיק לפיסטור יעיל של המצע ובזמן הקירור, שום גורם מזהם לא יחדור לתוך השקית (אם סגרתם אותה היטב). לאחר המזיגה והסגירה, מחכים שהכל יתקרר לגמרי. אם התפטיר יכנס למצע חם, הוא עלול למות וכל התהליך הולך לפח. מבאס ולא כדאי. אני בדרך כלל מוזג בערב וחוזר בבוקר להמשיך את התהליך. מומלץ להמתין לפחות 12 שעות מרגע המזיגה של המים הרותחים, ולא יותר מ 24 שעות. 

 

שלב חמישי

אחרי שהמצע התקרר, זה הזמן לערבב את המזרע המאוכלס פנימה. כדאי לעשות את זה בקופסת אוויר עומד. אני יכול להעיד מנסיון אישי שעשיתי את זה בלי קופסאת אוויר עומד מספר פעמים וזה עבד טוב ובלי זיהומים. אבל זה רק אומר שהיה לי מזל, וזאת לא הדרך הכי טובה לעשות את זה. אחרי שהשקעתם זמן, למידה ורכישה של חומרים, לא תרצו שהכל ילך לפח בגלל זיהום. מתיזים אלכוהול על השקית ועל המזרע (צנצנת או שקית) ומנגבים במגבת נקיה, עובדים עם כפפות (נקיות באלכוהול) ושומרים על עקרונות בסיסיים של עבודה סטרילית (ארחיב על כך בפעם אחרת). מעבירים את המזרע לתוך השקית. הכמות המומלצת היא 100-200 מ"ל של מזרע לכל 500 גרם של כופתיות (משקל יבש). אפשר להסתדר גם עם 50 גרם מזרע ל 500 גרם כופתיות, אבל הרעיון כאן הוא שהמזרע עצמו ישמש כמקור העשרה לכל המצע ולכן כדאי להשתמש בכמות יותר גדולה. מכניסים את המזרע בהתחלה פשוט לתוך השקית והוא יושב בחלק העליון על המצע. 

 

שלב שישי

סוגרים את השקית. אם יש לכם מלחם שקיות, משתמשים בו לסגירה של השקית. אם לא, אפשר להשתמש בסרט הדבקה (סלוטייפ) לאורך הפתח במרכז ככה שהוא נופל לשני הצדדים ולהוסיף עוד הדבקה מסביב ככה שיהיה סגור היטב ובצורה חזקה. מוודאים שהשקית סגורה היטב, מחזיקים בשתי ידיים ומנערים. חשוב לנער היטב ככה שהמזרע יתערבב בצורה אחידה בכל המצע מלמעלה ועד למטה. ובכל מקרה, שבחלק העליון של השקית (קרוב למסנן) לא יהיה מזרע. אם השתמשת במזרע מבוסס דגנים, זה מתכון לזיהומים וחשוב לוודא שכל הדגן מכוסה ו"קבור" בתוך העץ. אחרי העירבוב, מטיחים את השקית קלות על משטח יציב כדי להדק מעט את המצע. לוחצים על השקית לאט כדי להוציא את האוויר דרך המסנן ומקפלים את היתרה ככה שהמסנן פונה מטה. אם אחרי הקיפול החלק העליון חוזר להתרומם, אפשר לתפוס אותו לשקית עם סרט הדבקה בצורה לא הדוקה מידי. 

 

אחרי כל השלבים האלה, יש לך שקית מוכנה שבעתיד, בטיפול נכון, תניב לך גופי פרי. כדאי להשתמש לתהליך הזה בשקיות הכי גדולות שקיימות ושהמשקל היבש של הכופתיות יהיה לפחות 1500 גרם כדי לקבל כמות "משתלמת" של פטריות אחרי כל העבודה והמאמץ. חשוב לזכור שזהו תהליך כללי שמתאים לכל הפטריות אוהבות העץ אך יש שלבים נוספים ומשתנים בין פטריה אחת לשניה שצריך להקפיד עליהם כדי לראות תוצאות.

bottom of page